<h1>רבינו יהונתן מלוניל — ברכות</h1>
<h2>דף מא:</h2>
ומכניסה בבית במוץ שלה, וקודם שיזרה אותה, שאין מתחייבת במעשר מן התורה אלא בראית פני הבית ומשנמרחה בכרי. אבל לפני מרוחה אין ראית פני הבית קובעתו, דגבי תרומה ומעשר כתיב דגן, ראשית דגנך, והוא המרוח, לפיכך כשמכניסה לבית קודם המרוח לא הוקבעה למעשר מן התורה, ורבנן הוא דאסרו אכילת קבע בדבר שלא נגמרה מלאכתו. אבל אכילת עראי לא אסרו ומאכל בהמה עראי הוא, דתנן במס' פאה [פ"א מ"ו], מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות עד שימרח, הילכך בהמתו אוכלת ופטורה אבל איהו אסור באכילת קבע. ובבבא מציעא [פ"ח ע"א] מוכח דלכל מיני זרעים שבעולם לא מהני להו מירוחא בכרי לאיתסורי באכילת עראי עד שיראו פני הבית, אבל בדגן, בזיתים וענבים, דהינו דגן תרוש ויצהר, מיתסרי באכילת עראי אם ימרחם אפילו בשדה, ולפיכך היו מכניסים אותה במוץ שלה.
